Nepal = Never Ending Peace And Love

(פורסם לראשונה כמייל של איתמר ב-22 בנובמבר 2013)

היי!

היום אנחנו עוזבים את נפאל עייפים אך מרוצים. מתוך 15 הפעילויות המומלצות ביותר ע"י לונלי פלאנט, חווינו 12 (ראו הערה בהמשך).

טיילנו בטרק סובב אנפורנה ובטרק האוורסט בייס קמפ, עשינו 3 ימי ראפטינג, ראינו עתיקות באיזור קטמנדו, היינו בספארי בפארק צ'יטואן והתקלחנו עם פילים, התפננו באגם באגנס, ראינו את ההימלאיה מלמעלה ומלמטה ומהצד ומבפנים, והיה יפה מאוד. פגשנו המון אנשים נחמדים ועשינו קצת קניות.

מה עוד?

אכלנו מומו ודאל באט ושתינו בירה אוורסט, היינו בגובה מעל 5000 מטרים 3 פעמים, חטפנו קלקולי קיבה פעמיים (לא נורא), ראינו קרנפית עם הגור שלה, ראינו קרוקודילים משתזפים בשמש, הסתחבקנו עם נפאלים, סיפרתי את הזקן אצל ספר מקומי, היינו בפסטיבל הטיקה, פסטיבל האורות ופסטיבל הבחירות, חייכנו לקופים, מצאנו את עוגיות האוראו הכי זולות בקטמנדו ועיצבנו את הפורטר שלנו (למרות שממש השתדלנו שלא).

הערה: נכון דבר ראשון שאלתם את עצמכם מה השלוש שלא עשינו? לא מוזר? לא היינו בלומביני, מקום הולדתו של בודהא, לא טיילנו בטרק הלאנגטנג, ולא היינו בעיר העתיקה פטן.

עוד דברים שנשארו לפעם הבאה: לראות את תצפית גוקיו ואגם הטיליצ'ו, לשתות בירה מאורז מותסס, לראות נמר, לדאות בגלשני רחיפה, ללמוד יותר משתי מלים בנפאלית ומספר אין סופי של טרקים.

ו========ו

* בנפאל (וגם בהודו) אוהבים לפרק מלים אנגליות לחלקים שלהן, לא תמיד בהגיון: wel come, pan cake, avail able, והשיא: recep tion.

שמחים על ההגעה לת'ורונג לה פס, בגובה 5416 מ'

* במאנאנג, אחד הכפרים בטרק סובב אנפורנה צריך להשאר שני לילות כדי להתאקלם לגובה. כדי להעביר את הזמן, יש בכפר שני אולמות קולנוע. באופן מטופש, שניהם מקרינים את אותם סרטים באותן שעות, כך שאם ראית סרט ביום הראשון, למחרת באותה שעה נגזר עליך לעשות משהו אחר. למשל, יש בכפר בית קפה ומאפייה עם מכונת האספרסו היחידה באנפורנה. שתינו שם קפוצ'ינו (עם חלב מאבקה) ואכלנו בראוני שהיה בעצם עוגה כושית וקרואסון שהיה בעצם מלוח.

* אחרי שעברנו את הפס החלטנו לקצר את המסלול באוטובוס לוקל בס. שני האוטובוסים הראשונים היו כמו שציפינו. בשלישי חיכתה לנו הפתעה. רקע: מדובר בנסיעה בדרך הררית צרה, תלולה ולא סלולה. צד אחד הר, צד שני תהום של עשרות או מאות מטרים. אין מעקה בטיחות.

הנהג שם להיטי דאנס נפאליים בפול ווליום. כל הנפאלים באוטובוס מתחילים לשיר. אנחנו המטיילים הישראלים מצטרפים אליהם ומעודדים אותם במחיאות כפיים. האווירה מתחממת. אנשים רוקדים במעבר. כל האוטובוס מסיבה במשך כל הנסיעה - למעלה משעתיים. דמיינו טיול שנתי לאילת בכתה י"א - אז בדיוק ככה, אבל עם זרים. שני תיירים אירופים ישבו שם בשוק טוטאלי. שוחחנו איתם למחרת. הם עדיין היו בשוק.

* האוכל הנפאלי בסדר, אבל הרבה פחות טעים מהאוכל ההודי. בהודו כל פעם שמזמינים טאלי (מנה בסיסית של אורז, מרק עדשים וירקות) מקבלים משהו קצת שונה. פעם עדשים, פעם חומוס, תלוי במצב רוח של הטבח. בנפאל הדאל (השם הנפאלי למנה המקבילה) הוא תמיד אותו דבר. האוכל ההודי מתאפיין במגוון אינסופי של תבלינים - לעתים קרובות התיבול מוגזם לחלוטין לחך המערבי. האוכל הנפאלי, לעומת זאת, כמעט לא מתובל. אפשר כמובן להוסיף מלח, אבל זה לא אותו דבר.

קרנף בצ'יטואן

* יום אחד ראינו מין תולעים קטנות חמודות כאלה, שבמקום לזחול על הגחון הן בכל צעד מקדמות את הראש קדימה, ואז צועדות אליו עם הזנב. הפסקנו לחשוב שהן חמודות כשאחת מהן נצמדה לי לרגל והתחילה למצוץ לי דם.

* קל לעשות מבטא נפאלי - פשוט ממלמלים.

* בטיסה מקטמנדו ללוקלה רואים מרחוק את רכס ההימלאיה ומקרוב את הגבעות של מזרח נפאל (בישראל הן היו נחשבות הרים). הגבעות מוקפות כולן בטראסות לגידול אורז וגידולים אחרים. במבט מלמעלה זה נראה כאילו הן עשויות ממאות לוחות קרטון מודבקים זה לזה, כל אחד קטן בטיפה מזה שמתחתיו.

* בטרק האוורסט בייס קמפ היינו צריכים לעלות עלייה מתסכלת של כ-700 מטרים. שירה ביקשה שנשוחח על משהו מעניין כדי להסיח את הדעת מהמאמץ. לא היה לי רעיון לשום דבר מעניין, אז אמרתי "בואי נדבר על ירקות שהגיעו מאמריקה". וזה עבד! דיברנו על תפוחי אדמה ואיך הם הפכו לרכיב מרכזי כמעט בכל מטבח, ואיך מחלת הכימשון כמעט חיסלה את האומה האירית ב"רעב תפוחי האדמה הגדול". דיברנו על תירס ועל איך הוא הצליח להשתלט על הכלכלה האמריקאית. (כנסו לסופר אמריקאי ונסו למצוא מוצר מזון שאין בו תירס בכלל. לא משימה קלה.) דיברנו על הפעם הראשונה שאכלתי חצילים. (בטיול של צופי ים. מאז אני מכור.) דיברנו על פלפלים חריפים ומתוקים וקינואה. חיש מהר הגענו למעלה.

* בהימלאיה נעים ביום, אבל קר בלילה. כמה קר? בקבוק מים שנשאר *בתוך החדר* קופא. שירה: "איזה מצחיק זה אם משחת השיניים תקפא בלילה...". זה לא היה מצחיק.

תצפית מקלה פטר - גובה 5550 מ'

* האוורסט הוא ההר הכי גבוה בעולם, אבל זה ה"הכי" היחיד שלו. הוא לא הכי יפה, לא הכי מרשים, ואפילו לא הכי קשה לטיפוס. סביבו יש עשרות הרים, גם הם בגובה מטורף, בצורות שקשה לתאר. האוורסט סתם משולש. אגב, לכל הר בנפאל יש שלושה שמות: אחד בנפאלית, אחד בשפת שבט השרפה (Sherpa), ואחד על שם הבריטי שמיפה אותו ראשון. אנחנו בד"כ לא הצלחנו לזכור אפילו אחד מהם.

* חזרנו מהאוורסט ביום הבחירות. נפאל היא דמוקרטיה חדשה יחסית (סיפור טבח משפחת המלוכה של נפאל נשמע כמו פרק מעוות במיוחד מ"משחקי הכס", אבל קרה באמת ב-2001), והם לוקחים את הבחירות ברצינות. ביום הבחירות הכל היה סגור. לא הייתה שום תנועה ממונעת ברחוב. כמו יום כיפור: ילדים שיחקו קריקט ברחובות שחצייה שלהם היא פרוייקט מסכן חיים בכל יום אחר ביום או בלילה. מי שהיה בטאמל, האזור המרכזי של קטמנדו, יודע כמה קשה לתאר את האיזור הסואן והשוקק פעילות הזה סגור. שירה ואני ניצלנו את השקט (ואת זיהום האוויר הנמוך יחסית) לטייל בעיר ולבקר בחינם באתרים היסטוריים שבדרך כלל עולים כסף. השקט נאכף ע"י כמות רבה של שוטרים וחיילים ברחובות. משום מה, שוטרים עם מקלות זה הרבה יותר מפחיד משוטרים עם אקדחים.

* המקום האהוב עלי לאכול בקטמנדו הוא מסעדת "קוקי וואלה", אם כי הכינוי "מסעדה" קצת מוגזם. זהו מין קיוסק עם ארבעה שרפרפים שממוקמים בעצם בכניסה לחדר מדרגות. הם מגישים ארוחות בוקר, שקשוקות וסביח במחירים מגוחכים, ואת קינוח "שלום למלכה" המוצלח היחיד בנפאל. (באמת. בדקנו את כולם)

* להיות נשוי זה כמו להיות רווק, אבל כששוטפים ידיים עם סבון מוצק חתיכות סבון נתקעות מתחת הטבעת.

* ונסיים בשיר:

What to do? Kathmandu!

Ma Kara? Pokhara!

Dhal Bhat power 24 hour,

2 days no shower.

Resam pi ri ri,

Resam pi ri ri,

I am a donkey you are a monkey,

Resam pi ri ri.

תחנה הבאה: אוסטרליה.

מתגעגע לכולכם,

איתמר

נמצ'ה בזאאר, בדרך לאוורסט בייס קמפ